Written by על ההתפתחות של תפילה יהודית
לא רבים מודעים לכך, אבל העובדה היא כי לא תמיד הייתה תפילה חלק מרכזי ביהדות. ידוע לנו, כי בימיה של היהדות המקדשית, לפני חורבן בית שני, הייתה התפילה חלק חשוב, אם כי לא מרכזי בחיי היהודים. אמנם סביב עבודת הפולחן היו תפילות שונות כאלה ואחרות אשר תפסו מקום של כבוד ללא כל צל של ספק, והיה מנהג מסוים של תפילה בבוקר (קריאת שמע ישראל, היא מן התפילות העתיקות ביותר שידוע לנו שהתקיימו דאז). יחד עם זאת, המוקד כאמור היה בעבודה הפולחנית. כמובן שלאחר חורבן בית המקדש השני, נוצר מצב חדש לחלוטין – שחייב בין השאר למצוא פרקטיקות חדשות שונות ומגוונות על מנת להצליח באמת ובתמים ולשמור על היהדות כדת חשובה ומרכזית, וכך פותחו נוסחים שונים של תפילה לצורך הענין.
אז מי הם אלו אשר ניסחו את התפילות הלכה למעשה?
באשר לגורמים אשר ניסחו את התפילות, הרי שהדבר לא תמיד ברור. לפי המסופר במשנה, מי שחיבר את התפילה המרכזית ביותר, הידועה בשם תפילת 18, היה אדם בשם שמעון הפקולי – עליו אין לנו מידע נוסף. ידוע לנו מהמשנה, כי חמים רבים התלבטו והתווכחו באשר למעמד של תפילה. היו שטענו, כמו רבי אלעזר הורקנוס, כי תפילה חייבת להיאמר רק כשאדם צריך משהו, והיא איננה ממוסדת. לעומת זאת, עמדותיו של רבן גמליאל דיבנה, שבסוף הכריעו את הכף – היה שיש למסד את התפילה, כתחליף לעבודת הפולחן במקדש והעלאת קורבן התמיד, וכך אכן היה, והתפילה הלכה והשתרשה בקרב קהילות יהודיות בכל רחבי העולם.
ומה מעמד התפילה בעידן של היום?
כיום, קשה מאד לדמיין את היהדות ללא תפילה. מידי יום, מתכנסים שלוש פעמים בבית הכנסת בכדי לומר את שלושת התפילות המרכזיות. גם בחגים ובשבתות נהוג לומר תפילה נוספת אשר נקראת תפילת מוסף. אין ספק אם כן שכיום, התפילה היא חלק חשוב ומרכזי שלא ניתן להפריד אותו מקיום חיי היהודים. אתם מוזמנים לקרוא על תפילות שונות, בכדי להבין את משמעותן ביהדות.
